פרשת ואתחנן: בין בחירה לחורבן, ניתנה לנו תורה של נצח
ניתנה לנו תורה שהיא בעלת ערך אמיתי ונצחי, וכל מה שלא קשור אליה – יבוא יום והוא יתגלה כמשהו לא קיים. ובצד השני – כל מה שכן קשור לתורה, הופך להיות נצחי כמותה
ניתנה לנו תורה שהיא בעלת ערך אמיתי ונצחי, וכל מה שלא קשור אליה – יבוא יום והוא יתגלה כמשהו לא קיים. ובצד השני – כל מה שכן קשור לתורה, הופך להיות נצחי כמותה
שנאת חינם מהסוג הזה יכולה להיווצר רק במקום שבו חסרה שמחה בעבודת השם. כשיש שמחה בעבודת השם, אין שנאת חינם באופן כללי, וודאי שאין שנאה עטופה ביראת שמים
"שניהם שקולים", ולא "שניהם שווים". ההבדל בין שני המושגים הוא, ש"שווים" - פירושו שווים בכל, ושקולים פירושו – שלכל אחד יש יתרון על פני השני במשהו שהוא ייחודי לו, אולם בתוצאה הסופית הם שקולים
לפעמים אנו יודעים עמוק בלבנו את האמת, ואנו יודעים שעלינו לקום ולעשות מעשה אמיץ, אולם כל מיני מחשבות עוצרות אותנו – מה יגידו אחרים? האם זו הדרך? על החשיבות של האומץ
אפשר לומר שחלק גדול מהמעשים היומיומיים שלנו הם לא תחת המטריה של "אסור" או "מותר", אלא של ראוי או לא ראוי. האם אנחנו עושים את רצון ה'?
על הזכויות האינסופיות של בארה של מרים, שהגיעו מתוך מעשים "קטנים", והידיעה שהנחש מגיע מלמעלה
אדם לא מקנא במישהו שלא נמצא בתוך מעגל החיים שלו, השאיפות ותחומי העניין שלו. נגר כן מקנא בנגר שמולו שמרוויח יותר ממנו. וכאן טמונה תועלת עצומה מהקנאה: היא מכוונת אותנו
במה המרגלים חטאו? הרי לכאורה הם צדקו בטענות שלהם! משה שלח אותם לאסוף מידע אודות ארץ ישראל, והם העבירו נתונים נכונים. אבל הנתונים האלה הם לא כל מה שקיים בארץ ישראל
מעמד הר סיני מסמל זאת. זוהי הפעם היחידה בהיסטוריה שאלוקים התגלה בעצמו לא רק לנביא אחד אלא לעם שלם. כולם יכולים להיות שייכים להשם ולתורתו
הגלות מבלבלת את שיקול הדעת, והיא עלולה לגרום לאנשים לטעויות בסדרי העדיפויות, ומכך עלינו להיזהר
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה